פסק-דין בתיק ע"ע 54015-04-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקשת להורות למשיבים לציין את מספרי הזהות שלהם בכתב ההגנה שהוגש מטעמם (השופטת שרה מאירי; ס"ע 50577-03-12; החלטה מיום 24.4.13).

רקע עובדתי

2.         המבקשת, מהגרת עבודה אזרחית הפיליפינים, הועסקה כמטפלת סיעודית של המשיב 1. ביום 28.3.12 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבים לפיצוי מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 וכן לתשלום זכויות המגיעות לה בגין תקופת עבודתה וסיומה. בכתב התביעה ציינה המבקשת את כתובת המשיבים ובהמשך המציאה להם את כתב התביעה במסירה אישית.

3.         ביום 11.10.12 הגישו המשיבים כתב הגנה ובו ציינו את כתובת בא כוחם ככתובת להמצאת כתבי בי-דין. ביום 21.4.13 ביקשה המבקשת מבית הדין קמא כי יורה למשיבים להמציא לה ולבית הדין את מספרי הזהות שלהם ואת פרטי כתובתם העדכנית, משלדבריה, היה ויינתן פסק דין לטובתה בהעדר הפרטים המבוקשים, לא תוכל לאכוף את ביצועו. על פי החלטתו מיום 22.4.13, הפנתה המבקשת (ביום 23.4.13) את בית הדין האזורי להוראות תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן - " תקנות בית הדין") וציינה כי לטעמה הן מחייבות היעתרות לבקשתה.

4.         ביום 24.4.13, מבלי שהבקשה נשלחה לתגובת המשיבים, ניתנה החלטת בית הדין האזורי כדלקמן -

" לבקשה 20 - התובעת ידעה הכתובת כפי שציינה בתביעה. בהתאם, ביצעה מסירה והוגש כתב הגנה. הנתבעים מיוצגים איפוא. ממילא, אין קושי בניהול ההליך. באשר להוצל"פ - ביה"ד אינו לשכת הוצל"פ. באשר לתקנה 46 - ברי כי אינה מכוונת לענייננו - כתבי הטענות ברורים ובהירים.

ומעבר לכל אלה - הכיצד לא הועלתה איזשהי טענה בדיון הקד"מ!!?? - ואין הבהרה (גם לא ב'תגובה') - למתחייב מהחלטת כבוד הרשמת."(להלן - "ההחלטה").

            החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שבפנינו.

בקשת רשות הערעור

5.         בבקשתה עותרת המבקשת כנגד ההחלטה. לדבריה, על פי תקנות בית הדין, היה על המשיבים למסור את מספרי הזהות שלהם עוד במסגרת כתב ההגנה שהגישו, ועל אף שלא עשו כן, נמנע בית הדין קמא מלהורות להם לעשות כן. עוד טוענת המבקשת כי ללא מספרי הזהות של המשיבים, יקשה עליה לממש פסק דין לטובתה, היה ויינתן כזה, וכי תפקידו של בית הדין הוא לסייע לבני אוכלוסיות חלשות לממש את זכויותיהם.

6.         בהחלטה מיום 29.4.13 הוצע לצדדים הסדר שעל פיו " ימציאו המשיבים את מספרי הזהות שלהם לבית הדין האזורי ולמבקשת, וזאת תוך 15 יום." עוד נקבע כי היה ולא יסכימו הצדדים להצעת בית הדין, יגישו תגובתם לבקשת רשות הערעור.

7.         ביום 8.5.13 הגישו המשיבים את תגובתם לבקשת רשות הערעור. בפתח התגובה הודיעו המשיבים על התנגדותם לבקשת רשות הערעור והוסיפו כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין קמא; כי כתובתם ידועה למבקשת; כי לתביעה אין כל בסיס; כי אם תידחה התביעה, לא יוכלו להיפרע מהמבקשת; כי כשם שהמבקשת התנגדה לבקשתם לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, כך אין להורות להם למסור את מספרי זהותם שכן הם מיוצגים ולא קיים כל חשש ממשי לאי יכולת להיפרע מהם, אם יינתן פסק דין כנגדם.

8.         הצדדים נתבקשו למסור עמדתם באשר לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין וכן להודיע אם מוסכם עליהם כי פסק הדין יינתן על יסוד הבקשה והתגובה לה בלבד. הצדדים לא מסרו עמדתם לעניין זה ובהחלטה מיום 16.5.13 ניתנה רשות ערעור ונקבע מועד לשמיעת הערעור ליום 21.5.13.

9.         ביום 16.5.13, לאחר שהחלטת בית הדין מאותו היום הומצאה לצדדים, הגישו המשיבים בקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות ולביטול הדיון בערעור, לאור העובדה שבא כוחם אינו יכול להתייצב לדיון במועד שנקבע ותוך שהם עומדים על טענתם כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין האזורי. באותה ההודעה ציינו המשיבים את פרטי מספרי הזהות שלהם. בהמשך להודעת המשיבים נתקבלה בבית הדין בקשת המבקשת לפסיקת הוצאות בגין הגשת בקשת רשות הערעור.

10.       אף שלגופו של עניין מסרו המשיבים את מספרי הזהות שלהם, הרי שבשל חשיבות העניין ומשלצדדים ניתנה הזדמנות להתייחס לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור, מכוח הסמכות הקבועה בתקנה 82 האמורה ומשלא נראה לנו כי זכותו של מי מהצדדים תיפגע מכך, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, ולהלן הכרעתנו.

הכרעה

11.       לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, לרבות ההחלטה שבבסיסה, ובתגובת המשיבים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

12.       הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות דיוניות שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים, אלא במקרים שבהם ההחלטה שנתקבלה מנוגדת לדין או עשויה לגרום למי מהצדדים עוול שאינו בר תיקון (רע"א 2444/08 שופרסל נ' כהן, ניתן ביום 21.12.08). עוד נקבע, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות, וכי אף אם ערכאת הערעור יכולה היתה להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיעה הערכאה הדיונית, אין די בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פד"י מד (2) 206; 210-211 (1990)). המקרה דנן, כך מצאנו, נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות בית דין זה בהחלטת בית הדין קמא.